שם: איתי אלטשולר
טלפון נייד: 053-2778556
כתובת מייל: ittai@vitalelement.life
לכאורה הייתה לי ילדות רגילה: לימודים בבית ספר יסודי ותיכון, בגרות מלאה, תנועת נוער, אהבות ואכזבות, טיולים והרפתקאות. אבל מהרגע בו נולדתי הייתי דור שני לניצולי שואה, ועד שהתגייסתי לצה"ל איבדתי שני חברים קרובים.
זמן קצר לאחר תחילת שירותי הצבאי פרצה מלחמת לבנון הראשונה. לאחר שלושה ימי לחימה נפצעתי בקרב מול הקומנדו הסורי, ופוניתי במסוק לבית חולים בישראל. המארב שאליו נכנסנו גרם לי פגיעות פיזיות ונפשיות, שאותן גיליתי רק לאחר כמה שנים. הייתי שלושה חודשים בבתי חולים שונים. עברתי מספר ניתוחים. לאחר מכן חזרתי לצבא, ואז התחיל מסע של כאב והשפלה. בשן ועין השלמתי שלוש שנים של שירות צבאי בלי לדמיין לאיזה בור אני צפוי ליפול.
שנתיים אחרי השחרור וכארבע שנים אחרי הפציעה, פרץ הלם הקרב שלי, מה שנהוג לכנות פוסט טראומה צבאית. הלם הקרב נפל עליי כרעם ביום בהיר. לאורך תקופה ארוכה סבלתי מתופעות פיזיות קשות: התעוורות היסטרית, מיגרנות, בחילות והקאות. המצוקה הנפשית באה לביטוי גם בהפרעות שינה, התקפי זעם, חוסר אונים וכעס, בכי בלתי נשלט ובלתי מוסבר. הסבל היה כה גדול שבשלב מסוים מאסתי בחיים ושקלתי להתאבד.
נקודה זו הייתה תחתית הבור. ואז עמדו בפני שתי אפשרויות: לבחור בחיים או לבחור במוות. לשניהם היה בעיניי אותו משקל. בחרתי בחיים.
אז לא ידעתי למה, אבל בדיעבד הבנתי את מה שהוריי ניצולי השואה העבירו אלי: מצד אחד פסימיות וייאוש מבני האדם ומעשיהם, ומצד שני רצון לחיים ויכולת הישרדות חזקים. ברגע הקריטי ההוא התחברתי לכוח החיים שבי, והוא שהנחה אותי במסע במעלה הבור. מאוחר יותר כיניתי את כוח החיים 'היסוד החי', מושג יסוד בשיטה שפיתחתי לעזור לאחרים לטפס מהבור שאליו נפלו.
חשוב לצייר את התמונה השלמה. במהלך כל אותה תקופה ניסיתי לנהל סוג של חיים מתפקדים של אדם צעיר: למדתי באוניברסיטה, יצאתי עם בחורות וניסיתי ליהנות במסיבות. אבל הכול היה תמיד חסר טעם, מין מעטה חיצוני ושברירי בלבד של נורמליות מתפקדת.
תהליך הריפוי, או המסע של הטיפוס מהבור, היה ארוך וממושך. רובו ככולו נעשה באופן עצמאי, עם קשב עמוק וכן להנחיות 'היסוד החי' בתוכי. ההנחיות היו בדרך כלל סתומות, בלתי מובנות ואף סותרות לתחושות שלי עצמי.
חלק חשוב במסע היה סדנת הציור שלי, בה לימדתי את עצמי לצייר. כך לימדתי את עצמי לחצוב בתוכי את הדרך אל כוח החיים שלי, ולהכניס שמחה וצבע לאפילה ולכאב שחייתי בהם. כשסיימתי לצייר ציור תליתי אותו מול עיניי והרגשתי איך כוח החיים שלי חוזר אליי ותומך בי ברגעים הקשים. אז הבנתי ששפת החיים היא מעבר ועל אף המילים. זכיתי להציג את יצירותיי בארץ ובעולם.
באותו זמן הלכתי גם לטיפול נפשי, אך תרומתו הייתה חלקית ואולי אף מזיקה. הוא גרם לי להפנות את הזעם והכעס שבי כלפי הוריי, והם בהחלט לא היו ראויים לכך. הציעו לי תרופות כדי להקל על ההתמודדות עם הסימפטומים שסבלתי מהם, אך נמנעתי מהם בשל הרצון לשמור על צלילות הקול הפנימי של כוח החיים שבתוכי.
לאחר מספר שנים של התמודדות הרגשתי בריא ומסוגל לחיות בזוגיות ולהוליד ילדים. אשתי ואני עברנו לגליל, ותהליך הריפוי שלי נמשך בחיק הטבע. השהייה בטבע, הכרתו והחיבור אליו אפשרו לי להעמיק ולהבין את כוח החיים, ולהגיע לאיזון.
התהליך נמשך יותר מחמש עשרה שנה וברובו לא הייתי מודע לו. בסופו של דבר הגיע היום בו הבנתי שנרפאתי. רוב הסימפטומים שסבלתי מהם בעבר נעלמו, ויכולתי להתמודד באופן ענייני ומאוזן עם נסיבות החיים גם כשהיו מאתגרות.
החלטתי לנסות להבין מהי הדרך שעברתי ואיך הצלחתי לגבור על הפוסט טראומה שסבלתי ממנה. היה לי חשוב להבין זאת כדי להעביר אותה לאחרים ולעזור להם להתמודד.
מתוך החוויה שלי והעבודה עם אנשים הבנתי שהחיבור לכוח החיים הוא למעשה המפתח להחלמה. פיתחתי שיטה שמחברת את האנשים לכוח החיים שבתוכם – 'היסוד החי' – ומובילה אותם במסע הריפוי שלהם. אומנם מסע הריפוי של כל אחד ואחת שונה, אך הכלים והמיומנויות הנדרשים דומים מאוד. השיטה נותנת כלים להחלמה עצמית ממצוקות נפשיות: פוסט טראומה לסוגיה, דיכאון, חרדה ועוד.
לאחר שנים של עבודה הקמתי את האקדמיה לחיוניות ב"בית יונה" ביישוב אבירים, שם אני מלמד את השיטה. לימוד השיטה מקצר לאנשים את מסע ההחלמה שלהם. על סיפור ההחלמה שלי, על השיטה ועל אנשים שנרפאו בעזרתה ניתן לקרוא בספרי 'לחיות את היסוד החי'.
המסר העיקרי שלי הוא – אפשר להחלים מפוסט טראומה – גם אם אמרו לכם אחרת. הדרך אינה קלה אך אפשרית. המפתח לריפוי מצוי בתוכנו. התחברו לכוח החיים שבתוככם ותזכו בחיים מלאי תוכן ובריאות.
סיפורי ההחלמה נועדו למתן השראה בלבד לחולים.
אין בהם משום המלצה על מטפל או שיטת טיפול כלשהי.
