תארו לכם אישה שחיה חיים רגילים, מגדלת ארבעה ילדים ומטפלת בשני הורים מבוגרים. היא לא אוכלת בריא, לא עושה ספורט, ובאופן כללי עייפה מהחיים. עובדת במחשוב עשרים שנה, עובדת הרבה שעות, ואחר כך חוזרת אל מטלות הבית, ומרבה להתלונן על החיים.
ואז, בתוך חצי שנה כל החיים שלה משתנים. היא יוצאת לפנסיה מוקדמת
מעבודתה ברשות השידור, שעומדת להיסגר; אביה נפטר, והיא עסוקה בטיפול באימא שלה שנעשתה חולה, והיא עצמה מתחילה להרגיש לא טוב. היא רצתה כל כך ליהנות מהחיים אחרי הפרישה ולחפש עיסוקים חדשים. אבל לא כל כך ידעה מה לעשות עם עצמה.
מצבה הבריאותי הלך והחמיר. ידיה התעקמו עד שלא יכלה להקליד במחשב, והיא חשבה שזה הדבר היחיד שהיא יודעת לעשות בחיים. אחרי חצי שנה היא אובחנה כחולה בסקלרודרמה, דלקת מפרקים אוטואימונית, שנחשבת למחלה קשה וחשוכת מרפא. זה היה כואב. העור שלה התקשה וכאילו הפך לקטן עליה בכמה מידות. היא לא יכלה אפילו לחייך, לפתוח את הפה או להחזיק מזלג. גם המפרקים כאבו וכל תנועה הפכה לסיוט. כל מרחק הליכה קטן הפך לאתגר, עליה, ירידה במדרגות או התכופפות הפכו לבלתי אפשריים. ככה פתאום, בגיל חמישים, בזמן שחשבה שהחיים שלה רק מתחילים מחדש, היא הפכה לנכה.
זו הייתי אני לפני שש שנים. הרופאה אמרה לי שאי אפשר להבריא, שאין תרופה למחלה. אבל אני קראתי בספרים שהגוף יודע להבריא את עצמו, ויש אנשים שגם להם אמרו שהם לא יכולים להבריא – ובכל זאת הם הבריאו. החלטתי שאין לי מה להפסיד, ושאלך ואחפש את מה שיבריא אותי ממחלתי.
יצאתי למסע בין שיטות ומטפלים ברפואה האלטרנטיבית (שמפורטים במסמך הדרך שלי); פיתחתי מערכת יחסים מיוחדת עם המחלה במטרה להיפרד ממנה בסוף התהליך. למדתי תיאטרון, אימון ועוד קורסים שונים. גיליתי המון על עצמי. כתבתי שירים, הופעתי בהצגות ובסטנדאפ, נעזרתי בשיטות שונות שמטפלות בתת מודע והתחלתי להגיד תודה על החיים ועל כל הדברים הקטנים. התחלתי להאמין שיש אלוהים ושאני יכולה לבקש ממנו את הבראתי. והכי חשוב – למדתי שאני יכולה להשיג את בריאותי בעזרת מוחי.
אחרי כמה שנים, כשהעור שלי התרכך וכבר יכולתי לחייך, לפתוח את הפה, להתכופף וללכת ואפילו לרוץ, לא הבנתי איך בעצם הבראתי כשלא לקחתי תרופות, ורוב הפעולות שעשיתי למען הבראתי לא היו פיזיות. למשל דמיינתי שאני מתכופפת עד שיכולתי להתכופף.
התחלתי לחקור את כל מה שעשיתי ומה שעשו אחרים כדי להחלים ממחלות שנחשבות לחשובות מרפא. קראתי המון ספרים, חומרים ומחקרים של רופאים ומדענים. גיליתי שיש גם רופאים שרפאו את עצמם ממחלות שאין להן פתרון ברפואה, וגם הם חקרו איך הם הבריאו. רק אז בעצם הבנתי את השורה שקראתי בספר 'הכוח' ביום שקבלתי את האבחנה, שלתאים בגופנו יש תכלית אחת ויחידה: לשמור על החיים והבריאות של גופנו ואנחנו מפקדים על התאים שלנו באמצעות מוחנו. לפי המחקרים הבנתי איך השתמשתי בעיקר במוחי כדי להבריא, ואיך זה השפיע הלכה למעשה על מצבי הפיזי.
קראתי עשרות סיפורי החלמה ממחלות שנחשבות לחשוכות מרפא ורשמתי את חלקם באתר; שוחחתי עם חולים, מחלימים ומטפלים. אני חוקרת את סיפורי ההחלמה כדי לגלות האם יש דרכים מומלצות להבראה, ומה המחקרים אומרים עליהם. למדתי מספר שיטות טיפול והיום אני מלווה חולים בדרכם להבראה שלהם. (פרטים בלשונית צור קשר)
אני עדיין נפעמת כל יום מחדש מההשפעה הגדולה של הנפש על הגוף. אנחנו מודעים לכך שאירועים טראומטיים יכולים לגרום להתפתחות מחלות בגוף, אבל פחות מודעים לכך שזה פועל גם בכיוון ההפוך. הריפוי של הנפש והרוגע גורמים להפרשת חומרים שמבריאים את הגוף ממחלות, גם ממחלות קשות. אלפי חולים בעולם שנרפאו באופן ספונטני ממחלות שנחשבות לחשוכות מרפא הוכיחו שזה אפשרי.
